הפרויקט עוסק בהתמודדות האישית שלי עם כל החודשים שעוברים עלינו כאן מאז ה 7.10.2023
ועד פתיחת התערוכה ב .1.8.2024
בתחילת השנה, כמו כולנו, הרגשתי חסרת כל, חסרת מילים. בהמשך של התקופה, המטלטלת,
הקורעת והכואבת הזו – בין ייאוש לתקווה, כשהקרקע נשמטה מתחת לרגלינו ועודנה, מצאתי מקור
כוח במילים, משהו להיאחז בו. לאורך התקופה הסתובבתי ברחבי תל אביב, העיר בה אני לומדת,
ודיברתי עם הקירות. יותר נכון עם האנשים שכתבו עצמם על הקירות. זעקו, בכו, שאלו, ציפו, תהו,
קיוו ועודם.
נחשפתי לשיח "אישיציבורי" תוך כדי ניסיון לרפא את הפצעים. הטקסטים, המילים היוו תהליך
תרפויטי עבורי – "גרפיטרפיה" קראתי לזה.
עצם הכתיבה מייצרת מקום של ריפוי, עיבוד, איבוד, ומשחררת במידת מה חלק מהטראומה החוצה.
בחלל מוצגות אחת – עשרה תגובות שונות לאירועים וטקסטים
