לפני כשמונה חודשים, אחי הקטן כמעט איבד את יד ימין בעזה. עבודתי מהווה תגובה לחוויה האישית שלי בעקבות הפציעה שלו.
"ברזלים" מציעה ניתוח מינימליסטי ומופשט של חדר בית החולים. שעות ההמתנה האינסופיות ושהייה ממושכת בבית החולים הובילו אותי לבצע ניתוח ויזואלי של החדר בו היה מאושפז. התבוננתי בצבעוניות, בצורות ובחפצים שבחדר, באדריכלות שלו ובתנועה בתוכו ואת כל אלו הפכתי על פיהם במייצב הנוכחי.
במבואת הכניסה גוף ברזל לבן וקשיח – אלמנט פיסולי המסמן את הכניסה למרחב הקליני והמשובש של המיצב. ארבעת הגופים המונחים בחלל שואבים השראה ממסילות הוילונות אשר באופן מסורתי תלויות מהתקרה, ומייצרות חציצה בין הדיירים הזמניים בחדר. ריבועי הנייר הכחולים, מבוססים על דגימות צבעוניות שערכתי מהטקסטילים השונים בחדר, ומציגים מעין פלטה צבעונית של מרחב בית החולים. על הרצפה שלושה גופי ניאון מסנוורים. מחוץ לחלל, על יד החלון שני תצלומים דוקומנטריים מתור חדר בית החולים.
בעבודתי אני שואלת על תחושת הסובייקטיביות מול הקולקטיביות בזמן מלחמה בכלל ובבית החולים בפרט, וכיצד היא מתערערת למול המרחב הקליני.
מנחה: לי ברבו