המרחב המצומצם של שולחן האוכל מהווה עבורי זירת אירוע של מפגש משפחתי.
אני מתעד פרגמנטים מהמפגש ביציקות בטון: צלמיות בקנה מידה אחד על אחד. העתקים של כלי אוכל ושאריות מזון שנותרו על השולחן הופכים באמצעות טכניקות שונות להדפס אינדקסיאלי חד פעמי של הארעי.
תמלול של שברי שיחה, אנקדוטות ומצבים, המתוארים מנקודת מבטי, מלווה את צלמיות הבטון. מערכת יחסים עדינה נרקמת בין הטקסט הפרגמנטרי והצלמיות, והם משתלבים לכדי יצירה מטונימית במהלך הפענוח.
העבודה היא הזמנה לשהייה במרחב מדוד אך בה בעת חסר קנה מידה של קרבה אנושית. זהו סימון של מרחב מנטלי, שבו מתרחשת האטה של הזמן.
gogobirach @ gmail.com
מנחה: דוד דניאל
