עמדת שמה קפואה מול כולם, לא יכולת לזוז, לא יכולת לנשום.
הגוף ניתק מהנפש, מנגנון הגנה שסותר את יצר ההשרדות.
הכל מטושטש ולא אמיתי. את נותנת להכל ולשום דבר לעבור דרכך.
את לבד שם למרות שהכל סביבך גועש. הגוף ניתק מהרגש אבל עכשיו הכל חוזר.
בפרויקט שלי, אני חוקרת את הדינמיקה של הניתוק. את המאמץ הכפול, להישאר מנותקת מחד ולחזור למציאות גם אם בכאב רב, מאידך. את הפחד מהחיבור המחודש לרגש. העבודה נולדה מהמתח והמאבק בין הצורך בהגנה לבין הרצון לחוות חיים מלאים ותחושות אמיתיות.
אני מחלקת לצופים שוקולד תות. מתוק מדי, מלוכלך מדי. התות שובר את המחסום הראשון, ממתיק את המבוכה. מה שנשאר בחדר הוא עקבה של האלימות שהתרחשה בו, עדות לפעולה אינטנסיבית.
מנחה: שחר מרקוס
