הציפייה מוכרת לנו, היא השגרה הנעימה. יצאתי אל העולם לחכות בתוכו, חיפשתי לחזות דרך עיני שלי באסון הבא. בציפייה דרוכה מצאתי מקום נוח להתכונן לכאוס המתקרב.
מאז אסון השביעי לאוקטובר, חלחלה בי ההבנה שאנו חיים במצב תמידי של ציפייה, מכינים את עצמנו לטרגדיה הבלתי נמנעת הבאה שאורבת ממש מעבר לאופק טרגדיה שעוצמתה אפופה בחוסר ודאות. הגילוי המטריד הזה דרבן אותי להתעמק ולחקור אירועי עבר שניתן היה למנוע או לצפות מראש. לצד זה בחנתי מחקרים לגבי עתיד ספקולטיבי ושחור שיתכן ועדיין ניתן למנוע, אך נראה שלא מופנים לכך משאבים. נותר לנו רק להמתין בציפייה לבאות.
קול הרקע לעבודה מורכב מהקלטות של שיחות עם הקרובים אליי. בשיחות האלו אנו עומדים על סף אי-הודאות, נשארים תלויים במצב של מוכנות מדומה.
העבודה מזמינה את הצופים להרהר בפאסיביות שממלאת את ההמתנה למשבר הבא.
מנחה: מלי דה-קאלו
